שמונה מפגשים של תהליך מַהוּת
ה״אדם־מכונה״ היא אישה שפועלת בלי לשים לב
היא קמה בבוקר, עושה מה שצריך, מדברת, עובדת, מגיבה, מתעייפת - אבל רוב הזמן לא באמת בוחרת.
היא פועלת מתוך הרגל, מתוך מה שלמדה ש”צריך”, מתוך פחד או ניסיון לרַצות - ולא מתוך חיבור אמיתי למה שהיא מרגישה, רוצה או מאמינה בו. היא זזה - אבל לא באמת חיה. והבעיה היא, שרבות מאיתנו חיות ככה מבלי לשים לב. השינוי מתחיל ברגע שאנחנו עוצרות, מתבוננות, ושואלות:
מי פועלת כאן?
אני - או התוכנה האוטומטית שרצה כבר שנים?
אֵיכוּת מַּהוּת - זה לא עוד קורס התפתחות.
זו עצירה חדה ופעילה בתוך החיים עצמם. תהליך המשלב חקירה פנימית, כלים גופניים תודעתיים, וליווי מקצועי ששם דגש גם על מה את עושה עם זה בפועל - בעסק, בכיוון שלך, בבחירות היומיומיות. דרך שמונה מפגשים תלמדי לזהות איפה את פועלת מתוך הרגל, מה באמת חשוב לך עכשיו, ואיך את בונה תנועה חדשה מתוך מהות.
זהו גילוי מחודש של הכיוון שלך – עם ליווי צמוד, וכלים פרקטים שיכינו אותך לשלב הבא שלך
תוכנית לימודים: אֵיכוּת מַּהוּת
בכל מפגש יתקיימו לימוד ושיחה משותפת, לא שיח טיפולי, אלא חקירה בהירה, תרגול פיזי / תודעתי - נשימה, תנועה, תצפית עצמית. במסגרת עבודה קבוצתית ואישית. תצאי מכל מפגש עם כלי פרקטי לתרגול יומיומי
מפגש 1
מבראשית: להתעורר מהשכחה
במפגש זה נניח את יסודות הדרך - ע״פ עקרונות הגישה של ״הדרך הרביעית״ (גורדייֶף), הגישה הרואה באדם ישות רדומה הפועלת לרוב על “אוטומט”. נלמד לזהות את ה”אדם־מכונה” שבנו, ולגלות כיצד ניתן להתעורר אל נוכחות מודעת, שבה הגוף, הרגש והמחשבה פועלים בהרמוניה. זהו מפגש פתיחה שמסמן את תחילת הדרך: מעבר מהזדהות עם הדפוסים אל היכולת לראות, לבחור ולפעול מתוך מהות ערה.
תרגול
הכנת "מפת מהות" אישית. התרגול במפגש: בניית מפת מהות אישית – כלי ראשוני להבנת הדרך, להכרת המבנה הפנימי שלך, ולשרטוט כיוון מדויק לתהליך האישי שיתפתח בהמשך.
מפגש 2
מבנה המכונה: להבין את מערכת התודעה
במפגש זה נתחיל מן ההכרה שהאדם כפי שהוא - איננו אחד.
אלא אסופה של חלקים, תנועות, דחפים ומחשבות הפועלים זה לצד זה, לרוב ללא מרכז מכוון. גורדייף קרא לזה “המכונה” - מערכת מורכבת שפועלת מעצמה, מתוך הרגל, זיכרון ותשוקה. נחקור מה מתרחש כאשר אני אינני נוכחת - מי פועלת אז?
נלמד לזהות את “בתי החרושת” של המכונה — אותם מקומות שבהם המערכת מייצרת שוב ושוב תגובה קבועה, במקום תשובה חיה. זהו הצעד הראשון בדרך לזכירה עצמית: לראות את המכונה עובדת, מבלי להזדהות עמה. מטרה: להתחיל להפריד בין התנהגות למהות, בין תנועה אוטומטית לנוכחות.
תרגול
תרגול ההקשבה ל־תחושה המורגשת - נקודת המפגש בין גוף, רגש ותודעה. דרך תשומת לב שקטה נלמד לעקוב אחרי הרטט העדין של התחושה, ולתת לה לומר את דבריה לפני שהמחשבה מתערבת. כך מתעוררת ההבחנה בין מה שמורגל לבין מה שחי באמת — בין מכונה למהות
מפגש 3
אש האגן: להבעיר את ניצוץ המהות
במפגש זה נצלול אל חקירת הנרטיב המיני – לא במובן המצומצם של מין, אלא כזרם החיים, היצירתיות והאינטימיות שבתוכנו. נלמד לראות כיצד הסיפור המיני האישי שלנו משקף את הקשר העמוק בין הגוף והנפש, בין תשוקה לרוח.
האגן, כנקודת החיבור בין החלק העליון לתחתון, הוא השער לשילוב — בין אינסטינקט לרגש, בין קיום לחוויה, בין כוח החיים למהות הפועמת בנו.
תרגול
חקירת האגן וריקוד "נשימת - האגן". דרך תנועה, נשימה ועבודה מודעת עם מרכז האגן, נלמד להניע אנרגיה, להבעיר את הניצוץ הפנימי, ולפתוח מקום לאינטימיות ככוח יוצר של חיים ושל חיבור אמיתי
מפגש 4
הילדה שבתוכי: חיבור למקור התמימות
“אם תשובי — שובי אלי כילדה.” במפגש זה נפגוש את הדמות שבתוכנו שנולדה לפני כל תפקיד, לפני שהמכונה לבשה מסכות.
הילדה הפנימית — ביטוי חי של מהות, של סקרנות ותמימות, לפני שהגנות, פחדים ותפיסות עצמי כיסו עליה.
נלמד לזהות את הדרכים שבהן המערכת מגנה על הפצע הילדי: תגובות אוטומטיות, הסתגרות, תלות או צורך בשליטה. נבחין בין קול הילדה לבין קול המנגנון ששומר עליה. כשאנו רואות את הילדה מבלי לנסות “לתקן” אותה — מתחיל להיווצר חיבור למהות החיה, זו שנעלמה מתחת לשכבות של הסתגלות.
העבודה אינה רגשית בלבד, אלא תרגול של נוכחות מול זיכרון — לראות את התנועה הפנימית מבלי להזדהות עמה, אך גם מבלי להתרחק ממנה.
תרגול
תרגול זכירה עצמית (Self-Remembering) — חקירת תחושת ה“אני” כשהיא איננה נשענת על תפקיד, הישג או סיפור. נלמד לשהות בתודעה כפולה: רואה ונראית, נוכחת וחווה בעת ובעונה אחת. מתוך המקום הזה נוכל לפגוש את הילדה הפנימית לא כזיכרון עבר, אלא כחיות נוכחת, ולאפשר לה להיכנס מחדש אל מרחב ההוויה.
מפגש 5
הרחבה של התרגול
התרגול יתקיים בשלבים, ויזמין תנועה הדרגתית מהתבוננות חיצונית אל ראייה פנימית. זו ההבחנה הראשונה בין “האני הרואה” ל“אני המגיבה”. נעמוד מול המצלמה לא כאובייקט, אלא כעדה. המצלמה הופכת להיות מעין מראה חיצונית לתודעה: היא חושפת את המקומות שבהם אני מתכווצת, מתאמצת להיראות, מסתתרת או מנסה לשלוט בדימוי שלי.
לאט נתרגל הרפיה של המסכה — נשימה, מבט, נוכחות. נאפשר לתחושות לעלות: מבוכה, התנגדות, פחד, סקרנות, עוצמה.
במקום לברוח מהן, נלמד לשהות בהן מבלי לפרש או לשפוט.
לאחר מכן כל משתתפת תוזמן לבחור רגע שבו היא “שוכחת להיראות” — ולצלם ממנו תמונה אחת בלבד. תמונה זו איננה תוצר אסתטי אלא עדות ויזואלית לנקודת מגע בין הצל למהות.
מפגש 6
אומץ: ללכת לעבר מה שמפחיד
אומץ, בעבודה הפנימית, איננו גבורה או חוסר פחד – אלא נכונות לפגוש את מה שבדרך כלל אני בורחת ממנו. זהו רגע של מאמץ מודע: לבחור לראות, להרגיש, ולפעול מבלי להזדהות עם התנגדות או הרגל.
במפגש זה נחקור מה מונע ממני לעשות צעד אחר, ואיך נראית פעולה שנובעת מהקשבה ולא מתגובה. נלמד להמיר אינסטינקט של הגנה או שליטה לתנועה של התמסרות ונוכחות.
תרגול
סדנת אומץ – תרגילים פיזיים־רגשיים בקבוצה המזמינים פגישה עם גבול, חשיפה וכניעה מודעת. דרך מגע, קול ותנועה נבחין מתי אני פועלת מתוך פחד, ומתי אני נושמת ונשארת נוכחת בתוכו.
נחתום במדיטציית הליכה אל קצה הפחד – מסע שקט שבו כל צעד הוא בחירה מודעת לראות ולהרגיש, גם כשהגוף רועד.
מפגש 7
שער מעבר: לצלול בנהר שמתחת לנהר
במפגש זה ננוע מהחיפוש המתמיד אחר שינוי – אל האפשרות להימצא. המעבר, בלשונו של גורדייף, הוא רגע של תודעה חדשה:
הישנה מתפרקת, והאדם מתחיל לראות את עצמו מבפנים.
זהו מוות קטן — ויתור על הסיפור, על מי שחשבתי שאני, כדי לאפשר למהות לנשום. נפגוש את הנהר שמתחת לנהר – הזרם השקט שמחזיק את כל גלגולי התודעה שלנו, ונלמד להקשיב לו.
תרגול
סדנת נשימה מעגלית – תהליך פיזי־אנרגטי המשמש כשער מעבר בין מצב תודעה אחד לאחר. הנשימה תוביל אותנו אל מתחת לסיפור, אל מה שמבקש להשתחרר. נחתום בטקס שחרור הסיפור הישן – פעולה פשוטה, מודעת, שבה אנו מניחות לסיפור להתפרק אל האוויר, כדי לאפשר למשהו חדש להיוולד בתוכנו.
מפגש 8
חניכה: להעביר את הלפיד הלאה
החניכה איננה סוף הדרך, אלא רגע של העברה. המעבר מהתמרה אישית לעשייה מודעת בעולם. האדם שהכיר את עצמו, למד לראות את המכונה ולפגוש את מהותו, כעת נקרא להפוך למוליך של נוכחות. זהו טקס המעבר מ”עצמי” ל”דרכי”, וממנה – ל”אחרת”. הכוח שנצבר בעבודה הפנימית הופך לזרם קולקטיבי; האש הפנימית נעשית לפיד שמאיר לאחרות.
החניכה מבקשת מאיתנו להישאר ערות בתוך העשייה, להביא את איכות המהות שלנו לכל מקום שבו החיים מתרחשים – במגע, בהוראה, באהבה, ביצירה.
תרגול
טקס איכות מהות – טקס מעבר מהכוח האישי אל הכוח הקולקטיבי. דרך נשימה, תנועה ומילה נניח את האני הפרטי בתוך מעגל רחב יותר, ונאפשר למהות שהבשילה בנו למצוא ביטוי פעיל בעולם משתנה.
